ט"ו כסלו תש"פ
אלוסטרציה צילום: מארק נוימן / לע"מ
לדעת לחיות
הניה גולדברג א' אייר תשע"ז    14:17 הניה גולדברג: הורים מבינים משדכים בחכמה

להתעקש על שידוכים לפי סדר הילדים גם אם השיירה כולה מתעכבת או לקדם כל שידוך בלי קשר לאחים ואחיות הגדולים ? הניה גולדברג ממשיכה בסדרת טורי היעוץ, והפעם בסוגיה רגישה במיוחד. שידוכים.

שוב ושוב עולה הדילמה של לחתן "לפי סדר הילדים במשפחה", או כשאין ברירה וילד מתעכב מסיבות שונות, לדלג עליו ולחתן את מי שאפשר. העיקר לא לעצור את הרכבת. ככל שמעמיקים בעניין עולות כמה תובנות.

לא תמיד הגדול בשל דיו או מוכן נפשית לנישואים או מצליח להגיע לשידוך. לפעמים שיירה שלמה מחכה בסבלנות, אך עד מתי הם יחכו? כמה אפשר לחכות עם ילד אחד?

גם אם מחליטים שאין ברירה וחייבים לדלג, עדיין אסור לשכוח את מי שמתעכב שמרגיש עם זה לא טוב. צריכה להימצא דרך שבה אם חייבים לדלג , שזה ייעשה במקסימום רגישות ומינימום פגיעה בו.

בכל משפחה זה מופיע בצורה אחרת, אך יש קו ברור שמחבר בין משפחות שבהן הבת הגדולה מפויסת ושותפה למרות התסכול שלה, לבין משפחות שבהן הבת מרגישה פגיעה אנושה וטראומה כשאחותה הצעירה מתארסת לפניה. המפתח לכך הוא יחס ההורים. הורים מבינים, מקטינים את הקושי ומשאירים אך רגשות טובים. ולהפך אם הם לא זהירים מספיק ועושים מה שצריך לא ברגישות.

הנה הסיפור של אחת הבנות:

אני בת 24. אחותי קטנה ממני בסך הכל בשנה. ההורים תומכים בכל החלטה שאקח, אבל מבהירים הבהר היטב שזו החלטה שלי בלבד.

יום אחד הודיעו לי בלי כל הכנה  שאחותי מתארסת. אמא שמחה מאד "סוף סוף מישהו מתארס כאן במשפחה" בשביל אמא זו היתה הישועה בכבודה ובעצמה. בשבילי זו היתה שואה. מה? אחותי הצעירה, שתמיד נראתה יותר גדולה ממני, עומדת לתפוס את מקומי? אז מי באמת אני? האם אני הגדולה או הצעירה? האם בעיני אמא יש לי איזשהו ערך בתור אני? או אולי כל הערך שלי הוא בהיותי בת, ובהביאי שמחה הביתה?

אמא לא הצליחה להבין אותי. "למה את לא מפרגנת לאחותך?" היא אמרה. למה באמת? אינני יודעת. האם בגלל שאף אחד לא הכין אותי לכזה מצב? אף אחד לא אמר לי ש"חבל שאחותך תפסיד את השידוך שלה" וש"אנחנו לא נעזוב אותך ונמשיך לעזור לך להגיע לשידוך שלך?"

הרגשתי מאד בודדה. אמא אמרה "את סתם בוכה" ומאנה לשמוע אותי. מי ששם לב לכאבי היה אבא. הוא הבחין. ישבנו יחד ודברנו. שפכתי דמעות כמים. פתאום שמתי לב שגם לאבא יש דמעות בעיניים. זה קצת ניחם אותי. אם אבא אתי, אז המשא לא כל כך כבד עלי.

כולם שיבחו אותי על התנהגותי בחתונה. הן לא אבכה שם לעיני כולם. מוכרחה לומר שתיפקדתי יפה. חתונה היא מקום להצגה לא מקום אמיתי. עשיתי הפרדה בין מה שאני מרגישה ובין החיוכים והשמחה. זהו. נגמרה החתונה.

עברה שנה. ומה עכשיו ? בכל פעם שהזוג מגיע אלינו הילדים קופצים משמחה. אף אחד לא ממש שמח כשאני מגיעה הביתה. אחותי צריכה ללדת. כולם כבר דרוכים. הנה האחות שמנחילה נחת להורים. אמא עד היום לא מבינה על מה הייתה המהומה . היא בדרך כלל אישה חמה וטובה. בעניין הזה הרגשתי שהיא לא הייתה אתי ובשבילי, אלא יותר למען הנחת. אני יכולה להבין את הכמיהה לנכד והשמחה כשזה קרוב.

השאלות שלי הן:

האם אני עסוקה רק עם עצמי ולא שמה לב לאחרים, כמו שאמא אומרת?
והבכי שלי, האם הוא במקום? אולי אני סתם ילדה מפונקת שחושבת שהחיים הם חגיגה?
למה אני עדיין בוכה?
ולמה כשאני חושבת על אבא וההשתתפות האמיתית שלו בצערי, אני חשה יותר רגועה?

מבקשת שתכתובנה לי מה אתן חושבות על הסיפור הזה.

הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים
026424049  [email protected]

מטבע אחד ושני צדדים לה - הטור של הניה גולדברג כ"ו שבט תשע"ח
הניה גולדברג: התארסתי והתחרטתי - כמעט א' שבט תשע"ח
הניה גולדברג: יש התאמה או תקשורת ? ט"ו טבת תשע"ח
תגובות

הוספת תגובה

מאת:
נושא:
תוכן:
תודה על תגובתך. היא נשלחה לאישור המערכת
אין לפרסם באתר תגובה: המוציאה דיבה, לשון הרע, הפוגעת בפרטיות, מזיקה,
מאיימת או מפירה קניין רוחני. כל הנ"ל מבלי לגרוע בנכתב והמתחייב על פי תקנון האתר.
הצג\הסתר כל התגובות
1. שידוכים
27/04/2017
נחמה גלינסקי
אני מרגישה את הגדולה בהחלט. לא פשוט בכלל. בהחלט צריך להיות איתה ומראש להראות לה שדואגים גם לה. כמו כן לפי דעתי, היה צריך לשתף אותה בשידוך שקרם עור וגידים עוד לפני המזל טוב, להראות לה שהיא חשובה ושייכת. היא צריכה הרבה כח והבנה. בהצלחה.
הגב לתגובה
2. מעניין מאוד, סוגיה מורכבת ועדינה
30/04/2017
שולמית
חובה להראות לבת המעוכבת שמתחשבים ברגשותיה גם אם נאלצים 'לעקוף אותה'. אהבתי את דרך הצגת צדדי השאלה. תודה !
הגב לתגובה
3. נקודה נוספת למחשבה
03/05/2017
יוסי
אני בהחלט מבין את הגדולה - זה קשה מאוד. לדעתי הפגיעה במקרה זה הוגדלה שלא לצורך בזאת שההודעה הוצנחה ברגע האחרון. אני בהחלט מבין את זה שבתכל'ס אין חובה לקבל רשות מהגדולה ואין סיבה אמיתית ושכלית לעכב שידוך של הקטנה בגלל רגשות הגדולה ככל שיהיו מוצדקות, אבל היה אפשר לאחר פגישה ראשונה להודיע לגדולה כמו שהודיעו על האירוסין ובכך לעדן את הפגיעה. אבל בכל מקרה יש מכתב של החזון איש זיע"א שאין להקפיד על הסדר ולדעתי אם במשפחה מבהירים לילדים מתחילת השידוכים של הילדים שאין חשיבות לסדר אז יותר קל.
הגב לתגובה
4. תגובה לתגובות
09/05/2017
הניה גולדברג
יש מספר דרכים לשתף את הגדולה כך שהיא תרגיש יותר טוב גם אם בפועל יהיה לה קשה. כמו, להודיע מראש שמתחילים עם השניה ומבקשים שהיא תבין כי אין ברירה, או לשתף אותה בהתלבטויות של הקטנה, כי מי שמשתפים אותו הוא שותף. העמדה המשתפת אולי לא תמחק את הפגיעה אבל תמתן אותה. ומעבר לזה, גם אם מודיעים בבית מראש שלא מתכוונים לשמור על הסדר, עדיין יתכן שהגדולה תחווה פגיעה ולכן כדאי להתקדם בשיקול דעת ומתוך ראייה של שתיהן.
הגב לתגובה

שלח כתבה לחבר

שם הנמען  
שלח לאימייל
שם שלך  
אימייל שלך
הערות  
שלח ביטול

דווח לעורך

שם שלך  
אימייל שלך
נושא הפניה
שלח ביטול
לדעת החדש בס"ד: אתר לדעת החדש עלה לאוויר - כנסו עכשיו
מדינה יהודית דו"ח הלמ"ס: בשנת 2065 החרדים 32% מהאוכלוסייה
תורה ושמחה שבע ברכות וכתיבת ספר תורה לאחדות ישראל
פשיטת מס הכנסה 35% מהעסקים שנבדקו במא"ש לא רשמו הכנסות
ויתורו את הארץ: 3 רעיונות לטיולים בארץ תוכן שיווקי
איך לטשטש פגמים בעור הפנים ? תוכן שיווקי
מגיעים אורחים לשבת ? כך תעשו את זה נכון תוכן שיווקי
לארח בקלות ובזול - איך עושים את זה נכון? תוכן שיווקי
המרכז הרפואי "שמיר" מציג: החזר מונית לכל יולדת רחלי לוין
למדור משפחה