הרב יוסף ברגר עורך העלון הפופולארי 'פנינים' בטור נוקב בנושא "זריקת בחורים מהישיבה" מוקדש למנהלי המוסדות, למשגיחים וראשי הישיבות למחשבה שניה לפני הרגע האחרון של ההחלטה.
הכל החל בימי השבוע הקודם, כאשר בעת עבודת ליקוט הפנינים עבור הוצאת הגליון "פרשת ויצא", ראיתי חידוש חינוכי נפלא שאמר המגיד הנודע הגה׳׳צ רבי יעקב גלינסקי שליט׳׳א בשמו של הגה״ק בעל הקהילות יעקב הסטייפלער זי״ע, וכך סיפר הגר"י גלינסקי שליט"א בעת דרשתו: באחת הפעמים כשנכנסתי לחדרו של הסטייפלער, הוא הגביה את ראשו מהגמרא, קבלני בהארת פנים וביקש: "ר, יעקב שב נא". מלאתי מיד את בקשתו, התיישבתי על הכסא הישן שעמד לצד השולחן. ואז פתח הסטייפלער זי"ע ואמר: חשבתי היום חידוש נפלא.
ברש"י (ויצא כט. יא) מובא, שכשיעקב עזב את ארם נהריים בציווי אביו ואמו ויצא ללבן, נודע הדבר לעשו, ושלח אחריו את אליפז בנו בפקודה: לך הרוג את יעקב! אליפז רדף, השיגו תפסו, אך לא הרגו מיד, אלא החל לספר לו את הענין החמור - כי מוטל עלי צווי של כיבוד אב (שמעתם? כיבוד אב של לא תרצח...) מה היה הסוף? ממשיך רש"י: "ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו", ולכן ביקש אליפז מיעקב שיסייע לו איך להתחמק בשלום מציווי אביו, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת, וממילא קימת את מצוות אביך...
משמע מכאן - המשיך הסטייפלער ואמר: שאם אליפז לא היה לומד בישיבה של יצחק אבינו ולא היה גודל בחיקו - בסביבתו, הוא לא היה חושב פעמיים - אלא מיד היה הורגו. והיינו, שהלימוד בישיבה מנע את הריגתו של יעקב אבינו ע"ה. א"כ ראיה יש לנו מכאן ״שכדאי להחזיק בחור בישיבה או ילד בחידר, ולוּ אך ורק על מנת שלא יהיה רוצח! שבמקום להיות רוצח הוא יהיה גנב״...
המשיך המגיד הגר"י גלינסקי שליט"א ואמר: רבותי, עלינו לדעת! לפעמים מישהו כאילו לוחש באוזן ואומר לאדם: "שמע, עזוב את המאמצים המיותרים, וכי יש לך סיכוי? האם אתה יכול להיות בן תורה מושלם? מי אמר בכלל שתזכה להיות תלמיד חכם? - כלך לך מהגמרא מה כבר ייצא ממך". או לפעמים עולה במחשבתנו: מי אמר שייצא מאותו בחור שאנו מתעקשים להשאיר בישיבה או מאותו ילד שאנו משאירים בחיידר משהו?
זו טענה אכזרית. ולמה? כי עליו להשיב ליצר הרע: "אתה מבלבל את המח, גם אם לא אהיה בן תורה מושלם, גם אם אותו בחור או ילד לא יהיו עילויים גדולים, אבל עכ"פ, אחוזים מסוימים יהיו לי, משהו יישאר בהם. לאותם אחוזים מסוגל אני בוודאי, לאותם אחוזים הם מסוגלים, ואם כן אשרי חלקנו!"
תראו, להבדיל, את אליפז - מה היה יוצא ממנו ואיך יכול היה להראות ללא אותם אחוזים מועטים שהצליחו להדבק ברוחו...
כשראיתי את החידוש החינוכי הנפלא הזה - לא היה ספק בידי כי אתכבד להכניסו בגליון "פנינים פרשת ויצא". אך מסובב הסיבות סיבב, שחידוש זה פרח מזכרוני בעת עריכת הגליון והוא לא נכתב. אני בעצמי לא הבחנתי בזאת, ורק בליל שבת אמרתי לעצמי: אוי! איך שכחתי חידוש נפלא שכזה!.. אך הפטרתי מיד: הכל מאת ה'! אבל לא שיערתי בעצמי עד להיכן הדברים מגיעים...
בשבת בבוקר בעת חזרתי מהתפילה פגשתי את מכרי - יהודי יקר ירא שמים, שכבר סיפר לי באקראי ביום חמישי לפני כן, שהוא עומד לנסוע לעיר מסוימת בצפון לצורך סידור כמה עניינים, וכשפגשתי אותו כעת שאלתיו: נו, איך היה? הכל הסתדר? אז הוא השיב ואמר לי: בוא ואספר לך משהו מעניין ביותר:
לפני כעשרים וחמש שנה עבדתי כמנהל משק באחת הישיבות לצעירים הנחשבות והמפורסמות בירושלים עיה"ק, (אינני יכול לפרסם את השמות מסיבות מובנות), מטבע הדברים הכרתי גם את הבחורים באופן אישי ופעמים אף היה יוצא לי לשוחח עמהם.
והנה, היה זה ב"סוף זמן" אחד, רצו צוות רבני הישיבה לשלח בחור מהישיבה עקב התנהגות בלתי ראויה שעברה כבר כל גבול...
אך אני שהכרתי את אותו בחור ויצא לי קצת לפעמים להבין את נבכי נשמתו, הצטערתי לשמע אותה ידיעה, וניסיתי לשוחח עם צוות רבני הישיבה על כך, ואמרתי להם שלדעתי – 'דעת הדיוט', חבל לשלח אותו, כי יש לו פוטנציאל טוב, אך צריך לדעת לטפל בו באופן הראוי לו וכו' וכו'.
רבני הישיבה שמעו את דעתי והחליטו שהם יעלו לביתו של מרן הגרי״ש אלישיב זצוק"ל ויפרשו בפניו את הדילמות הסבוכות בכדי שיאיר את עיניהם ויכריע בענין.
ממשיך איש שיחי לספר: אני ברוב 'חוצפתי', ביקשתי אף לעלות עמם, ונעניתי בחיוב...
כאשר שמע הגרי"ש שליט"א את הדברים החל לחקור ולשמוע את דעותיהם של רבני הישיבה שכאמור, דעתם היתה לנטות לשלח את הבחור מהישיבה. לבינתיים אני עמדתי בצד בשקט, ואז ברגע של דממה ביקשתי רשות לדבר ואמרתי את דעתי.
הגרי"ש שמע ושאל שוב ושוב, ולבסוף הכריע ואמר: שצריכים לנסות להמשיך להחזיקו בישיבה בתנאים מסוימים ולתת לו את טיפולו. ואכן, הבחור המשיך ללמוד בישיבה, הרגשתי סיפוק רב מפעולתי ושמחתי בליבי, עד שהדבר נשמט מזכרוני כלל וכלל...
ממשיך איש שיחי ומספר: עכשיו בוא ואספר לך מדוע הייתי צריך לנסוע ביום חמישי לעיר מסוימת בצפון, ואז הוא מתחיל לספר בכאב, כי יש לו בן בעל כשרון גדול, שלמרות כישרונותיו הברוכים, אינו מסתדר במסגרת ישיבה גדולה ורגילה מכמה וכמה סיבות, ולכן יעצו לו לחפש מקום קטן עם אווירה חמה שבודאי יותר יתאים לו ושם יצליח יותר. והנה שמעתי, שישנה ישיבה טובה העונה לדרישות הנ"ל בעיר מסוימת בצפון הארץ, ולכן לקחתי עמי מיד את בני כדי לילך ולראות את המקום הנ"ל.
מיד בהגיעי לשם נכנסתי להיכל הישיבה כדי לראות ולבדוק הטובה היא וכו', ומיד לאחר סיבוב קטן בהיכל הישיבה ניגש אלי אברך נשוא פנים ושאלני: האם לך קוראים כך וכך?... האם אתה היית מנהל משק בישיבה הזו והזו בירושלים? האמת, שנדמהתי מהשאלה הישירה הזאת, אך מיד השבתי לו: כן!
האם הנך מכירני - הקשה שוב האיש: הוא לא חיכה לתשובתי ומיד ענה ואמר: "אני הוא אותו בחור (אינני יודע אם הנך זוכר), רצו לשלוח אותי ואתה נכנסת לעובי הקורה ובזכותך נשארתי שם וגדלתי בתורה ועליתי מעלה מעלה"...
מיד נזכרתי בסיפור הנ"ל ושמחתי שמחה רבה לקלף מעט פיסות היסטוריה והתחלתי לשחזר עמו את אותם הימים, כשלפתע אני שואל אותו: ומה תפקידך כאן? השיב לי מיד האיש - אני ראש הישיבה!...
כמובן שהדברים ריגשוני עד מאד איך מעגל של כל כך הרבה שנים נסגר בצורה כ"כ מעניינת... אך יותר מכל – 'זרם' עבר בליבי כאשר הבנתי שבזכות עקשנותי, זוכה אני לראותו היום במעמד זה...
אז סיפרתי לו עבור מה באתי עד להנה, ומיד לקח על עצמו את טיפולו וחסותו של בני להעלותו על דרך המלך... פתאום צץ במוחי הפתגם הידוע: "מה שאדם עושה, עושה הוא לעצמו"!...
אני הכותב, מסיים לשמוע ממנו באופן מרתק את הסיפור והלקח המאלף הנ"ל וקפצתי משמחה ואמרתי: הנה עוד השגחה פרטית - אחת מרבבות אותם מנהל עמנו הקדוש ברוך הוא!
לא בכדי שכחתי להכניס את חידושו הנ"ל של הסטייפלער, כי אמנם חידושו החינוכי כשלעצמו הוא עצום, אך עכשיו בצירוף הסיפור המרתק הנ"ל הוא גדול ועצום לאין ערוך!...
ולכן הכנסתי בגליון "פרשת וישלח" תחת הכותרת: "פרשת וישלח - תרתי משמע", גם בגלל שאנו אוחזים כעת בפרשת וישלח, אך גם בגלל שאם יגיע בפנינו "פרשת וישלח" - כשנשמע על מקרה דומה שחפצים לעשות "וישלח" למאן דהו, נדע ונזכור את החידוש הנ"ל בצירוף המעשה המרתק...
להורדת הגיליון פנינים פרשת וישלח לחץ כאן